יעלי היקרה והאהובה שלנו

היום, שמונה חודשים אחרי, אנו עומדים כולנו, מחזיקים ומרגישים את קדושתך
ושוב בטוחים בקיומך הנצחי. בטוחים בהשפעתך וברוחך, שנוגעת בכל כך הרבה אנשים, והופכת כל אחד לטוב יותר, פתוח יותר, חומל יותר ושלם יותר.
יעלי, תשעה חודשים ציפיתי בהתרגשות וקוצר רוח לבואך לעולם. לא היתה לי סבלנות, רציתי שתצאי כבר. ידעתי כמה את יפה וחיכיתי לקסם השלישי והאחרון שיצטרף למשפחתנו.
ואכן, נולדת והארת אותנו. הבת, הילדה השלישית אחרי נדב ונגה, הצעירה במשפחה.
שמונת החודשים האחרונים, שהיו הראשונים בחיים החדשים שלנו, אין בהם ציפייה אלא התחלה. התחלה של נצח, שכן ביום הנורא ההוא נולדת כנצחית. והיום, שמונה חודשים אחרי, כאן ועכשיו, נולד מימוש נוסף וחשוב של הנצחיות שלך, של הרוח והנשמה היפה, המיוחדת, והנעלה שלך.

בגיל שלושה ימים הבאנו אותך לביתנו, שני בניינים מכאן.
וכאן גדלת והיית וצמחת ויפית והברקת והפתעת ולא הפסקת.
ממש מכאן הלכנו יד ביד לגן נורית, עולות במדרגות ממול, ובשביל של סמטת אליהו, בין העצים והקלמנטינות שהיו שם. כמה דקות נפלאות שפתחו לי את היום באושר, כמה דקות בהן אני מלאה, מרגישה שלמה ומושלמת עם ילדה שהיא שיא היופי והמתיקות והברק בעיניים. שיער בקבוקים, לחיים שמנמנות והבעה סקרנית וחכמה.
על פני הרחוב ובית הכנסת הזה חלפת מאות פעמים ויותר. בדרך לבית ספר בורוכוב, בדרך לתיכון קלעי, בדרך לנוער העובד, לבית ראשונים ואפילו תקופה קצרה בדרך לסטודיו בלאנס...
גמעת את העלייה בקלות, כשאת צועדת בצעדייך הגדלים והולכים, המהירים, עם רגלייך הארוכות שועטת קדימה, ממהרת בדרכך אל היעד, ולא מפספסת חיוכים ופיטפוט עם מי שאת רק רואה. וכשאת חוזרת, אני רואה אותך יורדת ככה, זורקת את הרגליים קדימה, כמו שאת, דוהרת למטה במורד הרחוב, חוזרת הביתה, נכנסת מגורדון וכעבור דקות תסיימי את המדרגות ותכנסי. פורצת הביתה בכל נוכחותך.
ובעונות מעבר, כשהחלונות פתוחים לרווחה, שומעים את קולך מהרחוב, כמו שאני עוד שומעת. עם הדיבור וחיתוך הדיבור והטון המיוחד שאת. ואני שומעת את הצחוק שלך המלא חיים ושמחה, צחוק קצר ומתפרץ. ואני גם רואה את הילקוט ככה מתנדנד על הגב, בעיקר את הילקוט הוורוד ואחר כך את הכתום עם הדוגמא המנומרת- שעדיין בבית. ויורדת עם חברים וחברות עד הספסל בצומת קקל וגורדון, שם ישבתם ודברתם, את בישיבה מזרחית על הספסל נדמה לי, ומשם התפצלתם כל אחד לדרכו.
אז הרחוב הזה הוא את.
הצעדים והתנועה והחיים והקוקו הקופץ או השיער הפזור שקפץ מצד לצד. 

ואת כולך חיים ותזוזה ותכנון והרבה דברים לעשות ומהר וביעילות כדי שתספיקי, כדי שתעשי, כדי שגם תבלי, גם תשבי לאכול בכצנלסון, גם תעברי אצל הקוסמטיקאית, גם תהיי תלמידה מצטיינת גם תרוצי לרכב בחווה, ואחר כך עוד תצאי בערב.
וככה גדלת ופרחת וכשגדלת, עם העומק, והחשיבה, וייסורי ההתבגרות, חיפשת יותר ויותר משמעות. רצית להבין, למצוא, ובעיקר רצית לחפש.  
וחיפשת ובדקת וניסית ופחדת. והיית אמיצה ולא פחדת.
be brave and kind
היה משפט שחרטת בכל מקום.
בשנה וחצי האחרונות היית בצבא. התרגשת להיות מורה חיילת. אהבת ילדים, רצית לעזור, לימדת עברית תלמידי תיכון עולים חדשים באשקלון.
זה לא הספיק לך. רצית להמשיך. אולי מיצית, אולי רצית יותר, רצית אחר, 
רצית להתמודד עם משהו גדול יותר, מאתגר יותר, משפיע יותר ובתחום החינוך. הדגשת שזה מה שאת רוצה. כתבת, באחד הפתקים שמצאנו, "בעיני על ידי חינוך ניתן להטמיע באנשים הכל ולגרום להם להיות אנשים טובים יותר"
בקורס קצינים בבה"ד אחד היית בצוות מגדרי ופגשת בנות דתיות. תיארת את המפגש הזה כמעורר השראה. כתבת שמצאת בהן ענווה, שקט נפשי, עזרה לזולת, חוכמה, שמחת חיים, ושלווה. כתבת שהמפגש הזה השפיע עלייך, שינה בך הרגלים וגרם לך לרצות לאמץ ערכים ודפוסי התנהגות הקיימים בדת.
אנו מעריצים את האופי הפתוח, המקבל, הלא שיפוטי, המוכן לבדוק, לבחון, להכיר שדות לא מוכרים, להטיל ספק ולהשתנות. 
לא פחדת לפרק ולהרכיב מחדש ולחיות עם השאלות. 
כתבת- "אטיל ספק בנעשה סביבי. עשייה ללא מחשבה מעמיקה היא לעיתים עשיית שווא. אשתדל לעצור את המרדף האינסופי אחר העשייה השוטפת ולבחון מדוע אנו פועלים בצורה שבחרנו... האם יש צורך לשנות נורמה קיימת?"
בתוך השאלות והספק את הדגשת, ללא שום ספק, את החשיבות הראשונה במעלה, לכבד כל אדם באשר הוא.
כתבת: "ארצה להשפיע ולפעול מתוך אהבת חינם. כבוד האדם הוא הבסיס עבורי להכל... אכבד כל אדם ללא הבדל דת גזע ומין "
"קבלת האחר על כל גווניו זהו הבסיס ליצירת אמון בין בני האדם."
היית אופטימית, דברת "בזכות האמונה באדם" וכתבת "יש בנו חמלה וטוב לב אנו רק צריכים לבחור בכך".

ציטוטים אלו שמצאנו בכתביה של יעלי זכינו לחרוט על ספר תורה זה ואנו רואים בהם ציווי נצחי.
יעלי, את חינכת ודברת על שלום ועל אהבה וסובלנות. 
אנו מחוייבים לשאוף לזה. זהו ציווי ואין לנו ברירה אחרת.
ובמילים של חברותייך-
"אנחנו נמשיך להילחם על האהבה שהובילה אותך, המשמעות והרעיון"
"תאהבו, תחבקו, תגרמו לאנשים לחייך, תהיו פשוט שמחים, תאהבו את עצמכם. זה מה שיעלי רצתה."
נגה אמרה בהספד-
"יעלי...יש מעטים שזוכים באור הזה שעושה טוב לעולם"
"היית שליחת אהבה"

יעלי,   ב-8.1.17  היית קצינה צעירה מוכשרת ונלהבת. חודשיים בתפקיד. התכוננת,  התרגשת והתלהבת מאוד להתחיל את סדרת החינוך השבועית הראשונה שאת מובילה. נקטפת בשעות המאוד ראשונות, בירושלים הכאובה.
אנו עומדים כאן היום במעמד הכנסת ספר תורה עם רוחה של יעלי, לשכונה, לרחוב, לבית הכנסת שנקרא אוהל משה. משה שראה את הארץ ולא נכנס אליה, ואת שכל כך התכוננת וחשבת ולמדת ורצית- ולא הספקת.
היית אתנו כאן, מתנה לעשרים שנה ושבעה חודשים פחות שבוע.
ועכשיו את ממשיכה במקום אחר, גדול יותר, רחב יותר, עצום, ונשגב מבינתנו.
שמרי על עצמך ועלינו
אוהבים אותך
כולם